רותם נולד ב – 11/10/2003 וגדל בכפר אביב. רותם הוא אח בכור מופלא לארבעה אחים נוספים. הרעות והאכפתיות היו חלק בלתי נפרד ממנו. הוא היה חבר נאמן, חכם, מצחיק ומלא שמחת חיים. ספורטאי מצטיין 'וצופיפניק' שהיה מסור לחניכיו, ואהב את הארץ, נופיה ואנשיה. בכל דבר שבחר לעשות הוא נתן את כל כולו, בנחישות, בהתמדה ומתוך מנהיגות. עם גיוסו התנדב לסיירת צנחנים שם ביצע מסלול ארוך ומאתגר. בשמחת תורה, ה -7/10 הוא הוקפץ ללחימה בדרום. רותם היה אדם צעיר וערכי שידע היטב על מה הוא נלחם ולמה ועשה זאת בגבורה יוצאת דופן. תחילה בלחימה ופינויים בעוטף ולאחר מכן בתמרון בעזה ובחאן-יונס. בפעם היחידה שרותם יצא הביתה לאחר שבועות ארוכים של לחימה, הוא הביט לעבר בתרונות רוחמה לידם עבר ברכב עם הוריו ואמר להם: "אני כל כך אוהב את הארץ הזו, את הנופים האלה. אני נלחם כדי שאתם תוכלו לחיות כאן". במהלך המלחמה רותם הפגין קור רוח ומקצועיות, ודי מהר מינו אותו למפקד החולייה הרפואית היחידתית. במסגרת החילוצים והפינויים עליהם פיקד, הוא וחבריו לחוליה הצילו חיים ואיברים של עשרות לוחמים. גם ברגעיו האחרונים הוא נלחם והציל חיים: בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס, רותם ספג רימון תוך הגנה על חייל אחר והגיב ראשון בירי, בכך מנע פגיעה חמורה יותר בכוחותינו. למרות פציעתו האנושה, רותם התפנה בהליכה לאכזרית תוך דאגה לחבריו הפצועים ובהמשך נפטר מפצעיו ביום ו' באדר א' תשפ"ד (15/2/2024).
מספרת ליאת אימו: "בשתי הזדמנויות, לפני הכניסה לעזה, רותם השביע אותנו שנשמור על משפחה שמחה ומלוכדת במקרה שיקרה לו משהו. הוא אמר לנו שכמו שהוא זכה לילדות מאושרת ושמחה – גם לאחים שלו מגיע לגדול בבית שכזה. זה רותם – חושב על האחים ועל ההורים מתוך תחושה של אחריות והכרת הטוב. ואנחנו התחייבנו בפניו שכך נעשה. רותם היה אור, ואת האור הזה אנחנו נמשיך ונפיץ".
סא״ל ע׳, מפקד סיירת צנחנים ספד לרותם: "…הלוואי ונלמד כולנו מדמותו של רותם, שנסגל לעצמנו את התכונות המיוחדות שבו – מקצועיות עם חתירה תמידית לשיפור לצד שמחת חיים ייחודית. רותם הוא אחת מדמויות המופת שלאורן נחנך את דור הלוחמים הבא וכל הדורות שלאחריו."

רותם נפטר מפצעיו ביום ו' באדר א' תשפ"ד – 15.2.24 לאחר שנפצע בהתקלות עם מחבלים. הותיר אחריו הורי – איל וליאת, שלושה אחים – שקד, סיני וכרמל, ואחות – שחף. נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין של יישובי גדרות. בן עשרים בנופלו.