גיא נולד בקיבוץ רעים, והיה בן הזקונים במשפחה. בהמשך עברה המשפחה למושבה גדרה שם עברו עליו ילדותו ונעוריו. גיא כונה "גיאגו" והיה ילד של טבע, מנהיג ולוחם מלידה, נבון, יפה תואר, אוהב ואהוב על הסובבים אותו. בן הזקונים שקיבל את כל המעלות, "כזה שיוצא במהדורה מוגבלת" סיפרה עליו אימו. הוא היה לאחד ממנהיגי השכבה, נער כריזמטי וחסון, חברותי מאוד והחוט המקשר בין בני החבורה. גיא בלט באומץ ליבו ובנחישותו. הוא היה חזק בגופו וברוחו, אהב את עם ישראל ואת ארץ ישראל, בה טייל לאורכה ולרוחבה. לקראת גיוסו הכין את עצמו לשירות משמעותי. הוא התגייס לחטיבת הצנחנים ב 2021 ועבר את הגיבוש לסיירת הצנחנים שם החל את המסלול המפרך בסיומו הגיע לפלוגת הלוחמים של עורב צנחנים. לאחר סיום המסלול יצא לקורס מכי"ם ואף היה הסמל של צוות הלוחמים הבוגר ביחידה. במחברתו נמצאו מחשבות על פיקוד ורעות: "לפעמים צריך להקריב מעצמך בשביל הצוות", "אי אפשר לנצח בן אדם שקם אחרי כל נפילה". וכן נמצא קטע אותו כתב ובו מתבטאת הנחישות שאפיינה אותו: "להמשיך להתקדם תמיד".
בערב שמחת תורה נסע גיא עם חבריו למסיבת הנובה. כשהחל ירי הרקטות מעזה, התעשת גיא במהירות והוביל את חבריו לקיבוץ רעים בו גדל כדי להכניסם לממ"ד. למרות הסכנה איתר גיא צעירים שברחו מהמסיבה והסתתרו בשיחים ברחבי הקיבוץ. הוא ניגש אליהם ואמר: "שלום, אני שמחי, בואו אחרי". כך הכניס למרחב מוגן מבלים רבים שאותם לא הכיר והציל כשלושים איש. הוא נשאר מחוץ לממ"ד ללא נשק, יחד עם חברו החמוש ממגלן לשמור על הדלת למרות שחברו הפציר בו להיכנס פנימה. למקום הגיעו חמישה מחבלים. הראשון פרץ לחדר וגיא הסתער עליו בידיים חשופות, אחז בצווארו וחנק אותו למוות. המחבל השני נורה ע"י חברו של גיא והשלישי זרק שלושה רימוני יד לחדר מהם גיא נפצע קשה אך הצליח להימלט מהחדר, אולם אז נפגע משני כדורים ונהרג במקום.

אביו של גיא, דדי, סיפר על רוחו: "גיא נלחם בחירוף נפש למען חבריו ולמען אנשים שאת חלקם כלל לא הכיר, את הרוח הזאת, הרוח היהודית, אי אפשר לנצח, גם אם היו באים עשרים אלף מחבלים ".

גיא נפל בשמחת תורה כ"ב בתשרי תשפ"ג 7.10.2023. הותיר אחריו הורים – אורית ודדי, ושני אחים – תומר ואלון. נטמן בבית העלמין בגדרה. בן עשרים בנופלו.