עמית גדל ב"שוהם", מגיל צעיר הוא שאף להגיע הכי גבוה שאפשר. בחדרו היה דגל ישראל גדול על הקיר, ועל הדלת היה שלט שכתוב עליו:"הרבה אנשים אומרים שהם רוצים להצליח, אך לא כולם מוכנים לשלם את המחיר כדי להצליח". עמית אהב בכל מאודו את המדינה וטייל לכל אורכה ורוחבה של הארץ. עמית אמר (עוד לפני המלחמה) "אם לא אני, אז מי ישמור על המדינה שלנו". לפני גיוסו לצבא למד במכינת קשת. הוא עשה 3 ימי סיירות ו 2 גיבושים כדי להתקבל לסיירת מטכ"ל. כדי לקבל יום סיירות נוסף, הוא כתב מכתב לצבא ממנו משתקפת דמותו המיוחדת: "אני מבקש לקבל את האפשרות להתמיין ביום סיירות בשם הערכים עליהם גדלתי וחונכתי. ערכים של ציונות, אהבת הארץ, ענווה, עזרה לזולת ושליחות. ציונות שבאה לידי ביטוי ברצון ליישב ולהגן על גבולותיה של מדינת ישראל. אהבת הארץ שבאה לידי ביטוי בהכרת הארץ דרך שביליה ונופיה. שירות בצה"ל הינו שליחות, שליחות בה האזרח חייב לתת כל מה שיש לו למען המטרה״.
עמית עבר את הגיבוש אך בשלבים מתקדמים יותר הגיע לסיירת צנחנים. עמית בלט בצוות בכישוריו הפיקודיים, בעמידה בסטנדרטים גבוהים ורגישות לחיילים. מיד בסיום ההכשרה, קיבל עמית פיקוד על צוות צעיר יותר. בזכות אישיותו המיוחדת עמית הביא את הצוות למצויינות. בשמחת תורה, ה 7.10, יצא עמית מהבית להילחם עם חייליו בקיבוצים ובהמשך נכנס ללחימה בתוך רצועת עזה.
במהלך הלחימה בעזה, חייליו של עמית חגגו לו את יום הולדתו ה 22 יש מאין, בלב שכונת רימל: הם הדביקו בלונים לכבודו וכתבו על הקיר "עמית הסבל". בשיחה האחרונה עם הוריו עמית סיפר להם על רגעי האושר האלו ששימחו אותו ועל המחווה המפתיעה והמיוחדת בעיצומה של הלחימה, מחווה שמאוד ריגשה אותו. במהלך התמרון התבשר אריאל מלכא (המפק"צ) שאחיו יונתן נהרג בעזה והוא חייב לצאת להלוויה. מפקד סיירת צנחנים, עמית מדלסי, העביר לעמית את הפיקוד על הצוות בזמן הלחימה, למרות שעמית לא הספיק לצאת לקורס קצינים בגלל המלחמה.

עמית נפל בקרב בשכונת סג'עייה בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ד, ה-6.12.2023. הותיר אחריו אב ואם – איציק ונועה, אח – נדב ואחות – עדי. נטמן בהר הרצל. בן עשרים ושתיים בנופלו.