פרק זה נועד להוקיר את פועלם של כ-200 חיילים וחיילות – סדירים, קבע ומילואים – רבים מהם שלא התגייסו להיות לוחמים ולא נושאים עימם את תהילת החוד. אך עם זאת, הם נרתמו למשימה בכל חזית, וכשהיה הצורך – עלו על משאיות, חדרו לעומק השטח ונעו קדימה לתמוך בלוחמים – ובזכותם הסיירת עמדה בגאון במשימותיה.

מאחורי כל תנועה והישג מבצעי של סיירת הצנחנים עומד מערך תומך שפעל מסביב לשעון, בעורף ובחזית, כדי לאפשר ליחידה להמשיך לנוע, להילחם, להעז, לממש את עצמה ולעמוד במשימותיה. הם היו החזית השקטה של הניצחון.
כל מה שהתחיל כרעיון או דרישה שיצאה מפיו של לוחם בשטח – קיבל פתרון ומענה מבצעי ממשי בידיו של אותו לוחם מספר שעות לאחר מכן. במהלך הלחימה פעלו צוותים רבים במקביל כדי להבטיח שכל כלי יהיה מוכן למשימה בכל רגע. אגפי האחזקה והתחזוקה תיקנו, תידלקו וחימשו את הטנקים, הדחפורים, האכזריות והאמרי הסיור, בעוד מערכי התספוק והמטבח דאגו לכל לוחם ומפקד לקבל את המזון והאנרגיה הדרושים – מאוכל חם ומרק בשעות הקרירות ועד גלידות וריענון בימי הקיץ.

אנשי המודיעין חקרו ומיפו כל פיסת קרקע בה דרכה כף רגלו של לוחם מהסיירת, צוותי האש הפעילו אש מדויקות להשמדת האויב מבלי שהלוחמים יצטרכו לפגוש בו. פלגת הניוד אפשרה תזוזה עצמאית של ציוד, צוותים ותחמושת תחת תנאי שטח משתנים. אגפי השלישות, התכנון, המבצעים, הרפואה, הפינוי והנפגעים פעלו בתיאום מלא, תוך הסתגלות למציאות מבצעית משתנה, ועם פתרונות יצירתיים וגמישים. לא רק הלוחמים נדרשו להתמודד עם אתגרים חדשים – גם המערך תומך הלחימה המציא את עצמו מחדש בכל שלב והיווה את המנוע המבצעי של הסיירת.

בשם לוחמי הסיירת ומפקדיה – תודה והוקרה עמוקה לכל אחת ואחד מכם. תרומתכם הייתה חיונית, אמיצה ופעמים רבות מצילת חיים. הצלחת הלחימה היא גם – ואולי קודם כול – הצלחתכם.

רק אלו שהלכו בחושך, מבינים את יופיו של האור.